1נתנה ראש ונשובה למאמרין דאתא עליה תחילת דיבר בהושע א פרי"ש מנחם גדול דבהון אתא לנחומי וא"ל אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, אפשר דהכונה על דרך שכתב הרב המוסמך מהר"י פינטו ברומי דקראי ואתן ספר כריתותיה וכתיב איזה ספר כריתות וכו', דהגט היה בו גילוי דעת דכתיב ובפשעכם שלחה אמכם כלומר אתם ראו אשר גליתי דעתי דנתגרשה על רוב פשעיה ואם כן לאו גיטא הוא כי כאשר לפני ה' תטהרו והייתם נקיים הגט בטל, ורז"ל אמרו על פסוק יפרח כשושנה כשושנה מפורחת ולבה למעלה כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה אני גואל אתכם שנאמר אהיה כטל לישראל אימתי כשיפרח כשושנה עכ"ל ע"ש בילקוט. איכו השתא הושע דבר גדול הנביא דיבר שלא תחוש שנתגרשה כדכתיב ואתן ספר כריתותיה, לז"א אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה שכשיעשו תשובה ימחלו עונותיהם והגט בטל דאיכא גלוי דעת ובפשעכם שלחה אמכם וא"כ אין גט כלל, אבל מאנה הנחם כי קדם ואמר לה הוכח אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ובא רעהו שני בקדש יואל ב לנחמה ברוב טובה והיה ביום ההוא יטפו ההרים העסיס והגבעות תלכנה חלב וכו' וטחס יסתר, כי כל אלו טובות העה"ז ומי פתי יסבול את כל תוקף הצרות מדהרות דהרות בכי וצרות וחסר לחם וצמא למים ולהיות אסור עוני וברזל ושמדות עשר ידות כדי להתענג מרוב טוב לעת קץ אחר כמה מאות שנים בגלות החל הזה, ואין זו נחמה בתוקף הצרות שמכאן לכמה וכמה שנים יתברך בעושר וכבוד וממשלה, אך הנחמה היא לומר שאחר תוקף הגלות נזכה לחזות בנועם ה' ולהתענג מזיו שדי שלזכות לזה כדי הוא לסבול כל הצער הגדול כמ"ש המפרשים, ועל כן כאשר יואל הנביא פתח בנחמה בריבוי קניני העולם הזה כי בעת קץ יטפו ההרים עסיס ויחן שם ישראל שותה בעסיסו ולפני גבעות צחו מחלב, הטב חרה לה מאנה להנחם דאין זה נחמה ענות אדם נפשו מהמצר כי קצר כדי להתענג אחר זה, וז"ש אתמול אמרת לי על עסיס כי נכרת מפיכם שהוא צרה גדולה ומה נועיל בתוקף וחוזק הגלות ממיני עצב"י בשמי"ם רוש ולענה שאחר כמה זמן ריוח והצלה יעמוד, גם את השלישי בא עמוס ג לנחם ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, והיא נחמה גדולה שבגאולה כביכול הוא בכבודו ובעצמו יבא להקים סוכת דוד, וז"ש אקים את סוכת דוד אקים אני עצמי בלי שום שליח אלא כביכול הוא ולא אחר וכמ"ש בזהר באורך, ולא קבלה תנחומין שעמוס עצמו אמר נפלה ולא תוסיף קום, והגם שיש לפרש כמו שביארו בזהר לא תוסיף קום מעצמה כשאר גליות אלא הוא כביכול יקים אותה בעצמו, מ"מ מאנה הנחם כי מי מפיס שהכונה לא תוסיף קום מעצמה והו"ל לפרש ולומר באומרו נפלה לא תוסיף קום לשון מבורר שלא יהיה בו טעות, ואת רב"ע מיכה ד הנביא הן מנחם לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו, רמז מ"ש גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה לאמר הן ישלח איש וכו', ולעיל פירשנו בעניותנו דכביכול מקיים עשה דהשבת אבידה להחזיר לחוטא בשובו תורתו ומצותיו אשר נדדו הלכו ביד פשעו לסט"א, ואף דח"ו אינו חייב בזה כי זה דומה לזקן ואינו לפי כבודו רק מצד טובו וחסדו שעושה לפנים משורת הדין, וזהו גדולה תשובה דכי אמרו אתי עשה ודחי ל"ת היינו דהמקיים העשה הוא מחייב בו וככל אשר דברנו לעיל בס"ד, וזהו שרמז מי אל כמוך שעושה חסד כמ"ש חסד אל כל היום, וזה חסדו נושא עון ועובר על פשע כמ"ש הרב מהר"ם קורדוביר"ו זצ"ל בס' תומר דבורה, והביאו בקצור מז"ה בסוף ס' חסד לאברהם וז"ל ועובר על פשע זו מדה גדולה שאין המחילה על ידי שליח אלא על ידו של הקב"ה כדכתיב כי עמך הסליחה, ומה היא הסליחה שרוחץ העון כדכתיב ישעיה ד' ד' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים והיינו ועובר על פשע עובר ורוחץ הפשע וכו' עכ"ל. ולדרכנו יאמר נא מי אל מטה כלפי חסד כמו שאתה נושא עון ומקבל שבים ועובר על פשע כביכול, שרוחץ ומנקה ומשיב אבידה לשארית נחלתו לשון שאר כמ"ש הרמ"ק שם, ואין שארו אלא אשתו כלומר על ידי שעובר על פשע ומשיב אבידתו אתי עשה ודחי ל"ת דלא יוכל וחוזר כנסת ישראל לשארית לשון שאר נחלתו, וזה חסד כי אין העשה ול"ת בשקל אחד דהעשה הוא לפנים משורת הדין, וז"ש מי אל כמוך מי אל בעל חסד כמ"ש חסד אל כל היום ולא קבלה כי קדם ואמר בפשע יעקב וכו'.
